בס"ד
זוהר פ' בא דף לה ע"ב
לפי תירגום ופירוש ה"מתוק מדבש"
"ועבר ה' לנגוף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח ה' על הפתח"... תנא, אמר רבי יוסי: פסוק זה קשה להבינו: ו-"כי ראה את הדם" ואח"כ "ופסח"? וכי הקב"ה היה צריך לראות את הדם כדי לפסוח על פתחי בני ישראל?, שמפסוק זה משמע שהקב"ה עשה סימן להבחין בין פתח של ישראל לבין פתח של המצרי ע"י הדם; וזה תימה גדולה לומר שהקב"ה יצטרך לסימן.
ואם תרצה לתרץ שמה שפסח הקב"ה על פתחי בני ישראל, היה בזכות הדם שנתנו על הפתח שהוא מצוה, קשה למה צוה הקב"ה לתת הדם בחוץ ולמה בג' מקומות של הפתח, שזה מורה שאם לא יראה האחד יראה הב' או הג'; וכתוב שהקב"ה מגלה דברים עמוקים ונסתרים, ויודע מה בחושך והאורה שוכנת עמו, הרי הכל גלוי לפניו יתברך, ומה הטעם היה צריך שיתגלה הדם דוקא על המשקוף ועל שתי המזוזות?
אלא (...) למדנו כי אע"פ שהקב"ה משגיח כל רגע על בני-אדם, עם כל זה לא נראית השגחתו של מעלה שמשלם שכר ועונש אלא אם נראה למטה מעשה, והיינו שנעשה מעשה מהמצוה או מן העבירה; אבל ע"י מחשבה של האדם לבדה עדיין לא מגיע לו שכר או עונש כי הכל תלוי במעשה התחתונים; ועל זה אמרו חז"ל (קידושין מ ע"א) שאין משגיחין להעניש לאדם על מחשבה רעה רק אם הרהר לעבוד ע"ז שהיא מצות אמונה התלויה במחשבה שהיא עיקר הכל (דכתיב השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו'), אבל בכל שאר עבירות אין מחשבה פגומה נחשבת לעוון, מפני שהעונש הוא מעשה והעוון אינו מעשה ולא ראוי להעניש במעשה על עוון מחשבה.
ומשנעשה מעשה למטה אז ההשגחה מתעוררת למעלה, ולכן בין לטובה ובין לרעה, הכל תלוי במעשה בני-אדם, כי ע"י פעולה רעה באה השגחה העליונה להעניש, וע"י פעולה טובה באה השגחה העליונה לתת שכר; לכן בודאי פעולה הזאת שצוה ה' שיתנו את הדם על המשקוף ועל שתי המזוות היא פעולה מוכרחת שסודה גלוי להקב"ה שע"י מצוה זו ישגיח עליהם השגחה לטובה.
No hay comentarios.:
Publicar un comentario